על אושר וסבל


אני מאושר = אני לא סובל
בחוויה הרגשית, אדם מאושר הוא אדם שלא חווה סבל רגשי. 
סבל רגשי נוכח כשאנו חשים רגשות שליליים כמו כעס, שנאה, קנאה, תסכול, דיכאון, שעמום או פחד. 
רגשות המכילים מרכיב משמעותי של דמיון: "אני חוששת שבן הזוג שלי ייפרד ממני... חרדה שייפטרו אותי... מפחדת שאכשל במבחן...", אירועים עתידיים שלא קרו (ואולי גם לא ייקרו), מייצרים סבל בהווה. 
אם לא הייתי "מדמיינת", לא הייתי פוחדת ולא הייתי סובלת. 
כשהנפש פנויה מסבל, יש בה מקום לשמחת חיים ולאושר.


קרוסלת האושר.
ברגעי שיא אנחנו באמת מאושרים. 
אך נסו להיזכר, מה קורה רגע לפני ורגע אחרי? 
חוויות שלא עומדות "ברמה" של רגעי השיא, מוגדרות כחוויות שליליות. 
כאשר אנו מפיקים אושר באמצעות מנגנון: "יצירת צורך וסיפוקו, בפועל, אנו מייצרים סבל. 
וככל שהצורך והסיפוק גדולים יותר, גדל גם הסבל בהתאמה. 
כך לאחר שבוע שוחק ומתיש, סוף שבוע רגוע וביתי יכול להיות בלתי נשכח. לעומתו, שבוע החזרה לשגרה מחופשה חלומית, יהיה ארוך וקשה ולא נחוש בו רגעי אושר. 
כיוון שאושר הוא מצב של חוסר סבל.
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.