להסתכל לסליחה בלבן של העיניים


29/09/2017

סליחה.

כמה קשה לומר את המילה הזו.

תחשבו על ילדים.

כמה מורכב ללמד אותם לומר את המילה וגם להתכוון אליה.

מה יש בה במילה הזו שהופך אותה לכל כך טעונה? מה היא מסתירה בתוכה?

אולי אשמה?

בינינו, אם לא טעיתי ולא נמצאתי אשמה, לא הייתי צריכה להתנצל…

אולי זו לקיחת האחריות?

הגיוני שאחרי שביקשתי סליחה, לא אעשה שוב את אותה הטעות. אקח על כך אחריות.

אולי זו הבושה?

שעשיתי משהו שלא הייתי אמורה לעשות, סוג של פאדיחה…

ואולי זה הפחד?

שההתנצלות שלי לא תתקבל. שהדברים לא יחזרו לקדמותם. שאשלם מחיר כבד מידי.

שמתי לב שכל הסיבות לא קשורות בכלל לצד שנפגע. הקושי לבקש סליחה מהאחר קשור אלינו, לקשיים שלנו, בינינו לבין עצמנו.

אולי זו הסיבה בגללה קשה לנו לבקש סליחה.

קשה לנו לסלוח לעצמנו.

אנחנו יודעים ששגינו, לעיתים אפילו בוחרים לשלם מחירים כבדים, עד שנאזור אומץ להודות, להתייצב בגבורה ולבקש סליחה.

המון בגרות נדרשת כדי לבקש סליחה מהאחר.

ומה נדרש לנו כדי לסלוח לעצמנו?

אז בואו נהייה רגע הגיוניים.

הטעות הרי כבר נעשתה ואת הנעשה אין להשיב. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וגם אין יכולת להשפיע או לשנות את מה שקרה.

אם יסלחו לי או לא – זה גם לא בתחום ההשפעה שלי. החלטה נטו של מי שנפגע. אין לנו שום יכולת להחליט במקומו.

מה שכן אפשר לעשות, זה להגדיל את הסיכויים. איך עושים את זה.

מבקשים סליחה. אמיתית. כזו שמתכוונים אליה. תבקשו סליחה אמיתית ותקבלו סליחה אמיתית.

סליחה אמיתית מתחילה בלסלוח לעצמך.

לשחרר את האשמה, את הבושה ואת הפחד. כל זה מטען שלנו.

אז קחו אחריות. בקשו סליחה אמיתית. תסלחו לעצמכם. יסלחו לכם.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.