25/07/2017
שנה.
מחזור החיים שלנו הוא בן שנה. הולך וחוזר חלילה.
365 ימים. פזורים על פני 4 עונות השנה ולכל עונה הקסם והעוצמות שלה. בין העונות מקפצים בין שבתות וחגים, עבודה ומטלות, ימים יפים וכאלו שהם קצת פחות. ולילות…
יש הרבה ימים. יש הרבה לילות.
ויש יום אחד אחר, יום בו השעון המעורר צועק – ״עברה שנה. ו… אופס תוך שנייה מתחילים את המחזור הבא״.
זה יום ההולדת.
ביום הזה, אני מקפידה, להפסיק את השעון המעורר, לעצור את מחוגי השעון ואני מאפשרת לי עצירה.
כן. עצירה.
כזה מין רגע שהכל חולף בראש במהירות, כמו שמריצים פרסומות בתכנית האהובה עליך.
נהנית מהסידרה, מצפה לבאות רק יצאתי להפסקת פרסומות.
מקדישה כמה רגעי עצירה ומעיפה מבט אחורה, על כל מה שהיה בשנה שעברה. עושה זאת בקבלה ובהודייה על כל מה שעברתי, כל החוויות וכל השיעורים, האנשים, הרגעים… נכון שלא הספקתי כל מה שתכננתי, ונכון גם שלא הכל מושלם. ככה זה שלם ואני לוקחת משם הכל! מודה על הבחירות שלי וחותמת את השנה בחיוך ובנשיקה.
מיישירה מבט קדימה.
מסתכלת על מחר בעיניים פתוחות ובהרבה אהבה, אופטימיות ועוצמה ואומרת לעצמי: ״אני מצפה לבאות״. מין התרגשות כזו בבטן ממה שמחכה לי, כמו ילד בתור ללונה פארק בפעם הראשונה. המחר מאתגר ומדליק אותי, מופע זיקוקים, ובו זמנית מרגיע אותי. נהנית מהמופע ולא נבהלת, גם לא מהפיצוץ. הנאה צרופה.
מתוך ההנאה, אני לוקחת נשימה אחת עמוקה ונושמת את ההווה עמוק עמוק מלוא הריאות. הווה יציב ובטוח, מדוייק ונכון, כזה שנותן לי את הדלק להסתכל קדימה.
אני שלווה ומחויכת ויחד עם זאת זקופה ודרוכה. חזקה. בטוחה.
ככה מקבלים את השנה הבאה!
