בדרך למטה...


21/08/2017

היום אני מתחילה את הדרך למטה.

עוצרת ואומרת:

״היום אני מתחילה דיאטה״.

ברור שהעיתוי לא מושלם בלשון המעטה. חופש עכשיו, הילדים בבית, סדר היום שלי ושלהם הפוך, זה ידרוש ממני לדאוג להם ולדאוג גם לי

(כי אין סיכוי בעולם שהם יאכלו מה שאני בחרתי לעצמי), ומה זה חופש אם לא: ים… פינוקים… נשנושים… ספונטניות…

הראש שלי מוצף במחשבות: ״חיכית עד עכשיו, תחכי עוד קצת… יותר קשה להצליח עכשיו… זה ישגע אותך וגם את הסביבה שלך…״ הראש מלא והמחשבות רצות.

אז שירוצו!

אני בוחרת לתת להן להמשיך לרוץ במסלול שלהן ומעלה את עצמי על המסלול שלי.

לאורך השנים, הורדתי ״משקולות״ ממשקל גופי. משקלים לא מבוטלים. מאישה ממש גדולה, שלא אוהבת את החוץ שלה וגם לא את הפנים, הצלחתי להיפרד מהרוב המכריע שלי ולהישאר עם הקומץ האיכותי. ואהבתי את עצמי. גם מבפנים וגם מבחוץ. כבר כמה שנים טובות שמתנהלת לה מערכת יחסים נפלאה והרמונית בין הנפש שלי לבין הגוף שלי. משהו כמו 7 שנים, נקרא להן השנים הטובות, שאני שומרת על עצמי ואוהבת את מה שהחזירה לי המראה מידי בוקר..

בשנתיים האחרונות, משהו השתנה. שנתיים בהן המון דברים קורים לנפש, היא סופגת עליות ומורדות. טלטלות בעוצמות חדשות. והגוף? לא מפספס.

גם לו יש מה להגיד בסיפור הזה. וככה לאט לאט, בפיחות זוחל ובצעדים קטנים אבל בטוחים פילסתי לעצמי את הדרך למעלה, דרך מרופדת בתירוצים, בשכנוע עצמי, בקבלה עצמית ובהרבה הסברים…

אז אחרי שישבתי וחשבתי ביני לבין עצמי מה הכי מתאים לאחת שכמותי, מה ידרוש ממני מינימום מאמץ ויניב מקסימום תוצאות בחרתי במסלול מוגדר של 17 יום שהתגלגל לפתחי.

נפש יקרה, עברת מספיק. בואי תנוחי קצת. עכשיו אני בוחרת ומחליטה. אל תדאגי נפש יקרה שלי, אני בטוחה שגם את תהני מהתוצאות!

גוף יקר, אני באה לדאוג לך ולשמור עליך.

ולשניכם אני אומרת, גוף ונפש – יהיה קצת קשה אבל אתם בידיים טובות!

לקחתי את ההגה לידיים ואני מניעה.

מודה שקצת קשה להניע את היום בלי כוס הנס הענקית שאהובי מכין לי כל בוקר לפני שהוא יוצא לעבודה (לא סגורה על עצמי מה קשה לי פה, עניין הנס או עניין תשומת הלב, אבל זה כבר לטקסט אחר…)

טעמו של מיץ הלימון שפותח את הבוקר בחמיצות, בכלל לא ערב לחיכי ולא שופך אור אופטימי על כל מה שעוד מצפה לי היום ואני עוד בכלל לא מעכלת איך נלקחה ממני הספונטניות לנשנש ולחטוף פה ושם איזה ביס שאף אחד אף פעם לא מחשיב וגם אני לא החשבתי עד ש… גיליתי שאחרי שאני בחרתי בהם – הם בחרו בי והחליטו להישאר ולרפד אותי ככה טוב טוב…

בחירות בחיים.

כל דבר בחיים הוא בחירה שלנו. היום אני יודעת מה בחרתי.



גלילה לראש העמוד

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.